• אלדד פז

בואו נדבר רגע על ריקוד


כמה רקדנים צריך לטנגו? שניים, נכון? אז זהו, שלא!

כל מי שרקד פעם ריקוד זוגות יודע שכדי לרקוד טוב, שני הרקדנים צריכים להיות בסנכרון מלא אחד עם השני. אם הזוג לא יהיה בסנכרון, עלול להיות בלאגן שלם, כעסים, אי-הבנה והאשמות, עד כדי שהזוג יחליט להיפרד (אני מנחש שאתם כבר מבינים לאן הפוסט הזה הולך )

היום אני רוצה ללמד אתכם את ריקוד ההוויה.

הצעד הראשון בריקוד ההוויה הוא להבין מהי הוויה. הוויה היא האנרגיה של הנוכחות שלכם והיא באה לידי ביטוי במציאות: באנרגיה שלכם, בשפה שלכם ובגוף שלכם.

הצעד השני בריקוד ההוויה מתחיל מזה שאני מבין שיש לי 100% אחריות על כל מה שקורה לי בחיים. נכון, זה נשמע משפט מאד קשה, אבל תחשבו על זה רגע: אני חי את החיים שלי ויש לי המון מקומות של השפעה על החיים שלי ועל מי שאני: בדרך שאני מדבר, בדרך שאני מגיב, בדרך שאני מקשיב, בדרך שאני כועס, בדרך שאני לומד ועוד ועוד.

הצעד השלישי בריקוד ההוויה הוא ההבנה שאם שיש לי 100% אחריות על החיים שלי זה אומר, שאם יש משהו בחיים שלי שלא עובד טוב עבורי, אני צריך לשאול את עצמי: "מה אני מול הדבר שלא עובד עבורי?"

הצעד הרביעי בריקוד ההוויה הוא להבין שהוויה תמיד מסונכרנת! כלומר ההוויה רוקדת עם אותו צד כל הזמן.

יש גם צעד חמישי שאני רוצה ללמד אתכם, אבל אשמור אותו לסוף. כרגע אתם מוכנים להתחיל לרקוד.

אז איך זה נראה במציאות? ישראל וישראלה זוג נחמד ואוהב. יחד עם זאת, ישראל מתלונן כל הזמן על זה שישראלה תמיד משקרת לו ומסתירה ממנו דברים. יש ויכוחים בבית, צעקות, האשמות ולפעמים גם ברוגז. זה משגע אותו ומפריע לו. אם ישראל ייקח אחריות על הצד שלו וישאל את עצמו "מי אני שאשתי מסתירה ממני דברים?" הוא עשוי לגלות שההוויה שלו מולה היא הוויה של חוקר, מבקר ומאיים. ישראלה מסנכרנת את עצמה להוויה שלו: "אם אתה חוקר אותי כל הזמן אז אני מסתירה ממך". לאחר שישראל הבין את הוויה השלילית שלו הוא לקח אחריות ושינה את ההוויות שלו מול ישראלה להוויה של מקבל, מכבד ונינוח. עכשיו ישראלה חווה הוויה אחרת מישראל והיא לא יכולה להישאר בהוויות השליליות הקודמות שלה ומסנכרנת את ההוויות מול ישראל: "אם אתה מקבל, מכבד ונינוח אז אני אהיה משתפת ונינוחה". כך נוצר הריקוד ההווייתי.

אז מה בעצם הצעד החמישי? הצעד החמישי בריקוד ההוויה הוא "סבלנות!". אמנם ישראל לקח אחריות על החלק שלו ויחד עם זאת, ייתכן שלישראלה ייקח זמן כדי להבין שהיא פוגשת הוויה אחרת ממה שהיא רגילה. אם ישראל יתמיד בהוויות הנכונות שלו, ישראלה תצטרף בסוף. למה? כי ההוויה רוקדת עם אותו צד. ס-ב-ל-נ-ו-ת.

ואיך זה קשור לשאלה הראשונה ששאלתי (כמה רקדנים צריכים לטנגו)? עכשיו אתם מבינים שמספיק רקדן אחד שמקבל אחריות על איך הוא רוצה שהחיים שלו ייראו בשביל שהצד השני יסתנכרן איתו.



2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול