חדר האימון שלי

הם יושבים מולי מדי שבוע

ומשתפים אותי בסודות והפחדים הכמוסים ביותר.

כל אחד והסיפור שלו.

חלקם מחייכים במבוכה,

חלקם מתנגדים,

חלקם מרחיקים,

חלקם אומרים שהם בסדר,

חלקם מתמסרים,

חלקם בוכים,

חלקם מרגישים קושי ומוותרים.

ואני....? מה קורה איתי?

הלב שלי נפתח ומתרחב,

אני מרגיש שזה מדויק לי,

מרגיש שזה הייעוד שלי בעולם הזה.

אני מקשיב להם,

אני נושם,

אני נפעם מגדולתם,

ובעיקר...אני מרגיש ענווה.

ככל שאני צובר שעות אימון כך אני מרגיש צנוע יותר,

כך אני יודע כמה אני לא יודע

ולכן אני שואל ומברר.

אני אוסף את הדברים שהם אומרים לי,

מחזיר להם אותם מסודרים אחרת

ומבקש מהם להתבונן.

לפעמים עולה תובנה שהופכת להם את הבטן,

תובנה שמפרקת מסקנה עתיקת יומין שנצרבה בילדות

ואז הם מכירים את עצמם טוב יותר.

עם ההיכרות בא החופש.

החופש להכיר, החופש לדעת,

החופש לגלות אופציות נוספות,

החופש לבחור איך לחיות את החיים.

💗