אם אתם חווים חוויה לא טובה (קורונה, אי-וודאות, כשלון במו"מ, אי עמידה ביעדים, פנצ'ר באוטו וכד') ואתם מתעצבנים, כועסים, בוכים, מקללים ומלקים את עצמכם - הדבר דומה למי שהלך ביער ונורה עליו חץ ובניסיון להוציא את החץ, הוא יורה על עצמו חיצים נוספים.
החץ הראשון שפגע בכם (החוויה הלא טובה שחוויתם) גרם לתחושה גופנית אצלכם ואילו החיצים הבאים (התגובה שלכם) גרמו לכם לתחושות מנטליות שלא היטיבו עם המצב אלא ליבו והעצימו את הכאב של החץ הראשון.
החץ הראשון נורה עליכם ללא שליטתכם ואילו את החיצים האחרים אתם יריתם על עצמכם.
כיוון שהנטייה הטבעית שלנו היא להתנגד לכאב, אדם שלא מבחין בין החץ הראשון לבין שאר החיצים ימשיך ללבות את הכאב והסבל שלו.
ככל שתתרגלו עם עצמכם להפריד בין האירוע לבין התגובה, ייתקע בכם רק החץ הראשון. אתם תחושו תחושה גופנית, שתתפוגג לבסוף, אבל לא יהיה המשך מנטלי שמגדיל את הכאב והתסכול.
