הופעתנו בעולם התחילה מטיפה קטנה של פרוטופלזמה אנושית, מעין מפרט, וכל מה שהיינו צריכים היה במפרט הזה. עד ליציאתנו לעולם, שום דבר לא הטריד אותנו, לא צבע העיניים, לא איך ייראה הגוף שלנו, הכל טופל בעבורנו.
ההורים שלנו, הסתכלו על היצור הקטן והנפלא שהגיח לעולם ואמרו: "אוקיי, עבודה מעולה! עכשיו אנחנו ניקח את זה מכאן" ולפתע הוקפנו במשפחה שלנו, בתרבות שלנו, באנשים שאמרו לנו שאנחנו לא ממש יכולים לבטוח במי שאנחנו ובאנשים שאמרו לנו ש-"ממך לא ייצא כלום בחיים". כל האמירות הללו גרמו לנו להיכנס למסע של שאפתנות שמפתחת אצלנו את האגו וזאת מבלי לשים לב שהאגו הזה שפיתחנו הפך למנהל שלנו בכל החלטה שאנחנו מקבלים בחיים.
האגו מנהל אותנו בארבעה מימדים:
ניהול במימד הראשון / לאן נעלמו הצעצועים שלי?
האגו הוא החלק בתוכנו שמתחיל, בשלב מוקדם בהתפתחות, לומר לך שמי שאתה זה לא החלקיק המושלם שהיית אלא שמה שאתה זה מה שיש לך! – זה גורם לך להתייחס לדברים כמו הצעצועים שלך ויותר מאוחר לחשבונות הבנק שלך ולרכוש שלך ולפני ששמת לב אתה מתחיל לזהות את עצמך על פי הנכסים שלך.
השלב הבא הוא שאנחנו מתחילים להאמין ש"ככל שיש לי יותר, כך יש לי יותר ערך כבן אדם", וככל שיש לך יותר, אתה יותר מודע לעד כמה אנשים מנסים לקחת את זה ממך. ככל שאתה ממלא את עצמך ב"איך אני שומר על זה, או איך אני משיג יותר ממה שיש לי". אז, כאשר הדברים נעלמים לך, פתאום אתה מרגיש שגם אתה נעלם.
ניהול במימד השני / הרדיפה שלא נגמרת
במימד הזה הרעיון הוא שלא רק שמה שאני זה מה שיש לי, אלא גם מה שאני עושה. ומה שאני עושה הופך לדבר שנקרא "הישג" ואז כל העולם של האמונה שלי מתמלא בכל הרעיונות האלו של ההצלחה שלי, הערך שלי, העבודה שלי ומבוסס בעצם רק על כמה השגתי. בשלב הזה אני מתחיל לרדוף אחרי תפקידים, קידום, כסף, מכונית, קרדיטים, לייקים ובעצם, להתחרות עם כל השאר שמנסים להשיג את מה שיש לי. זה הרגע שאני מבין שהעולם שלנו הוא כזה שמחייב תחרות.
ניהול במימד השלישי / אני אהוב משמע אני קיים
המימד השלישי של האגו הוא הרעיון של "אני, זה מה אנשים אחרים חושבים עלי". כלומר, אני זה המוניטין שלי והדבר הזה גורם לי לחשוב, למשל, שאם אנשים אחרים לא אוהבים אותי - אז משהו בי לא בסדר.
ניהול במימד הרביעי / אני לא לבד בעולם
המימד הרביעי של האגו נקרא "הפרדה". לאגו שלנו יש מערכת אמונה חזקה מאד הגורסת שאני מופרד מכל השאר. יתרה מזאת, האגו גם מלמד אותנו שאני לא רק נבדל מאחרים אלא מופרד מכל מה שחסר לי בחיים שלי ומכל הדברים שהייתי רוצה שיהיו לי. זאת הסיבה הגורמת לי לרדוף אחר הדברים האלה כדי שיהיו שלי ויהיו חלק ממני.
ולבסוף, האגו מלמד אותנו את הטעות המוסכמת והגדולה מכולן: שיש לנו קיום נפרד, עצמי וקבוע. המשמעות של הטעות הזאת היא שאני לא מבין שהכל משתנה כל הזמן, כולל אני, ושאני תלוי באחרים כמו שהם תלויים בי.
האם חלק מהדברים האלה מוכרים לכם?
איפה זה פוגש אתכם?
